לנשום

11

לעצור ולנשום.
לעצור ולנשום.
לעצור, להסתכל סביב ולקחת נשימה עמוקה.
הכל בסדר, השמיים כחולים, השמש מחייכת, אפשר לנשום.
לפעמים לא. לפעמים הכל כך מסובך כואב ומבולבל שאי אפשר לנשום. שאי אפשר לחייך, שאי אפשר לראות את זה בכלל.. בטח שלא להרגיש.
החיים מוזרים, משתנים בלי סוף. הם קורים ואנחנו פשוט שם, לפעמים אנחנו זוכרים להצטרף אליהם ולפעמים הם עוברים לידינו. בלי שנשים לב. בלי שננשום ניקח שנייה הפסקה ונסתכל סביב.
לא תמיד הדברים מסתדרים כמו שתכננו, כמו שדמיינו. תמיד נראה שיש לנו איזה תמונה בראש ואז מגיעה המציאות ומזכירה לנו שזה בכלל לא קשור אלינו. שיש איזה כוח גדול מאיתנו שמניע ומזיז את הדברים מאחורי הקלעים. שלכל דבר יש סיבה והכל קורה בחוקיות מסויימת, עם מטרה מסויימת.
הרבה פעמים נראה כאילו הכל שחור. כאוס מוחלט. כאילו אנחנו בבלנדר ומישהו לוחץ על מס’ 3.. הכי מהר, הכי חזק, הכי שובר. ואז אנחנו בתוך בלנדר ויש לנו שתי אפשרויות.. הראשונה היא לרצות לברוח משם.. להישבר ולרצות לברוח. השנייה היא להתבלנדר.. להישבר ולהישאר שם. להתמודד.
לקבל את מה שהחיים מזמנים, לנשום ולהתסכל סביב. להישאר שם ולהתבלבל אבל יחד עם זה לראות את השמיים. להרגיש את השמש המחייכת ולנשום.
הרבה פעמים בשיעורים שלי אני  אומרת בתנוחה קשה ולא נעימה שאפשר לבחור בין המצבים האלו- בין לחשוב מתי זה ייגמר ובין להישאר שם ולנשום ושזה בעצם תקף לכל סיטואציה בחיים. בשבועות האחרונים הרגשתי את כל הזמן. את עצמי מנסה לשנות סיטואציות. מתבלבלת ורוצה לברוח.. הכי רחוק שאפשר, כדי שיהיה קל, קצת פחות כואב. השבוע הייתי בסדנה של דיוויד סאיי. מורה מקסים מאנגליה שמלמד יוגה כפי שהוא רואה אותה- ככלי לחיים, כלי כדי להרגיש את מה שהוא מרגיש כלפי החיים- ובמילים שלו- life it’s בשמחה-about having fun!  . ככה הוא חושב, מרגיש ועושה. הגישה הזו עוברת דרך התרגול שלו שמלא בשחרור, בחופש – מאיך התרגול צריך להיות ואיך אנחנו צריכים להיות  וממשיך בהרפייה- מהמחשבות שעוצרות אותנו, מהאגו, מההתניות,  במוזיקה מלאת חיים  בכיף ובמלא אהבה. כל תנועה שלו וכל מילה הייתה מלאה באמת. באהבה, לעצמו ולעולם. ואז בעצם זה לא משנה מה הוא אומר, איך הוא אומר ואיך הוא מלמד את זה. משהו שם עובר, כי זה אמיתי.  יצאתי מהסדנה ונזכרתי לנשום. לקחת את הרגע הזה עכשיו ולהסתכל בו כפי שהוא. לנשום- כי כל נשימה מזכירה לנו שאנחנו חיים ומזכירה לנו שמה שיש זה העכשיו. הרגע הזה. אז החלטתי לתת לעצמי להיות שם, לקבל את כל מה שיבוא ולא לפחד. להתמודד ולנשום. כי בעצם הכל משתנה. החיים משתנים.

ואפשר לחלוף לידם או שאפשר להצטרף אליהם 🙂

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s