לחיות את החלום

הרבה פעמים אני חושבת על מה היה קורה אילו נולדתי לפני ארבעים או חמישים שנה.

החיים היו יותר מסובכים, הרבה פחות קלים והאפשרויות היו מצומצמות ביותר. נראה שהגבולות והכללים היו ברורים ביותר ונדמה שהייתה יותר משמעות לכבוד ולייחוס משפחתי. חלילה אם היית מעדיף את בן מינך במקום בן המין השני. טרגדיה למשפחה אם נולדת למשפחה דתית וחזרת בשאלה והיית מוקצה מהחברה אם נולדת שלא בתוך נישואין. נראה כי אנשים שבחרו לחרוג מהנורמות שהיו מקובלות אז וללכת בדרך שלהם באותה תקופה היו אמיצים או משוגעים מאוד או שמא עליי לומר נאמנים ואמתיים לעצמם.

כביכול, נראה כי המון השתנה בחצי המאה הזו. הגבולות נפרצו, הכללים הפכו פחות ברורים והאינדיבידואליות הלכה והשתלטה על הקולקטיביזם. זוגות מעורבים נישאים, זוגות מאותו מין יכולים להתחתן, מספר האפשרויות לכל בחירה הוא אינסופי ונדמה שבמצמוץ עיניים נוכל להיות בכל מקום בעולם ויכול להיות לנו ביד כמעט כל שנחפוץ בו. עיקרון החופש והבחירה החופשית מעולם לא נראו כל כך נגישים וברי יישום.

ולמרות כל הפתיחות, למרות החופש, למרות השינויים והאפשרויות נראה לי שאנחנו עדיין שם. אותה הגברת בשינוי אדרת.  לכל חברה יש את הכללים הברורים שלה, בכל מקום בעולם יש קוד התנהגות מסוים שחיים על פיו.

 אני לא יודעת אם זה בגלל שאני באה ממדינה קטנה אבל אחד ההבדלים שאני מוצאת בין החיים פה לבין חיים במקום גדול יותר הוא הצפיפות, ואני לא מדברת רק על צפיפות פיזית אלא בעיקר על ההרגשה שהמרחב מחיה קטן יותר. המרחב נשימה קטן יותר.  שאנשים מאוד מעורבים זה בחיים של האחר והרבה פעמים מרגיש לי שצריך לתת דין וחשבון על הצורה בה אתה חי ועל הדברים שאתה עושה. שתי השאלות הכי נפוצות שאני שומעת הן “יש חבר?” ו”מה עם לימודים..?

אז מה שבעצם אני באה להגיד זה שאין נכון או לא נכון, אין טוב או פחות טוב, אבל יש מתאים ולכל אחד המתאים הזה אומר משהו אחר. לאחד זה היי טק לשני פסיכולוגיה ולשלישי צורפות. הייתי רוצה להאמין שבסוף שנת 2012, כשהגבולות הרבה פחות מוגדרים ועם כמות האפשרויות והבחירות שיש לנו היום יש לנו את הפריווילגיה לצעוד בדרך שלנו.

 יש לי שאלה שתמיד עוזרת לי להגיע להחלטות החשובות באמת ואני אפנה אותה אליכם עכשיו: אם הייתה נותרת לכם שנה אחת לחיות, כיצד הייתם חיים..? לרוב התשובה תהיה, לא כמו עכשיו. ברור לי שלא הכל אפשרי, ברור שזה מצריך משאבים כמו כסף. ברור שזו שאלה מאוד מאוד היפותטית ויחד עם זאת, היא עוזרת לבדוק את סדרי החשיבויות שלנו. מה אני באמת רוצה..? איך הייתי חי את חיי אם היה לי זמן מוגבל, איפה הייתי חי ומה הייתי עושה? אני לא מדברת על דברים כמו לאכול כל היום מקדונלד’ס ווואפל בלגי. גם. אבל זו לא הנקודה. הנקודה פה היא למצוא את הדרך שלך. לצאת ממה שמצופה ממני, לצאת מההגדרה ולמצוא את הדרך לפי האמת שלך.

 ביוגה סוטרה, אחד הספרים החשובים ביותר שמהווה את הבסיס לתרגול רוב היוגה שמתורגלת בעולם. פטנג’לי, החכם שלו מייחסים את איחוד הסוטרות  (אמרות קצרות ותמציתיות) המוזכרות בכתבים שונים ועתיקים יותר לכדי ספר אחד שלם,  מתאר ומחלק את היוגה לשמונה שלבים (אשטנגה: אשטו=שמונה אנגה=שלב) שהאחרון בהם הוא ההארה. שני השלבים הראשונים, יאמה וניאמה הינם כללי מוסר ליחסים בין אדם לסביבה ובין אדם לעצמו. השלב השלישי הוא אסנה (תרגול פיזי, תנוחות) הרביעי הוא פראנאימה (אימון ותרגילי נשימה) החמישי פראטיהרא (שליטה או התכנסות החושים) השישי דהארנא (התרכזות) השביעי דהיאנא (מדיטציה) והאחרון סמדהי (הארה). היאמה גם היא מחולקת לחמישה כללים שמתוכה אמת היא הכלל/הדיבר השני. Satya.. היא מוגדרת כציווי מוסר כלל אנושי. לחיות את האמת, לומר את האמת ולבטא אותה דרך מחשבה דיבור ומעשה.

הסוטרות מדברות על קיום אמיתות שונות בחיינו. האמיתות הללו נובעות ממחשבותינו על דברים סביבנו ומקוד מסוים (אישי, סביבתי, חברתי, משפחתי) שנוצר אצלנו ומתוך האמיתות שנוצרו אצלנו אנו  מחלקים את העולם בצורה כזו או אחרת- זה דבר טוב, זה דבר רע. זה נכון, זה לא נכון וכו’.  האמיתות והמחשבות הללו יוצרות כמובן אחר כך את הפעולות שלנו, את דרך ההתנהלות שלנו ובעצם את ההוויה השלמה שלנו.

כאשר אנו תופסים דבר מה כאמת, ההכרה שלנו נעולה והחיפוש מפסיק. אפשר להשתמש בדימוי של הטייס האוטומטי- לפעול מתוך דפוסים מוכרים.   הסוטרות  מציעות להבחין בין הדעה לבין האמת. להיות בחיפוש מתמיד אחר האמת. בין עובדה לבין סיפור.  איך נוכל לעשות זאת? ראשית להיות מודעים לעובדה שקיימת דעה וקיימת אמת ושנית,  לחקור איך הדעה נוצרה.  האם זה מתוך משהו ששמענו? ראינו?קראנו? ממשהו שמישהו סיפר לנו? החיפוש המתמיד מציב אותנו, המחפשים, פנים מול פנים עם עצמנו, עם ההכרה/המיינד שלנו וזה עלול להיות מפחיד ואולי מאיים, לגלות שמה שהכרנו כאמת הוא לא יותר מאשר דעה, זיכרון  או חווית עבר.  זאת אומרת, שסאטיה היא לא רק האמת, אלא יותר מזה, היא החיפוש אחר האמת. קילוף השכבות השונות של הדעות והרשמים הקודמים שיש לנו והתמסרות לאמת הפנימית. מכיוון שהאמת הפנימית שוכנת בנו והיא חלק מאיתנו נוכל לזהות ולהבחין בה בכל דבר שאנו תופסים כאמת. הכלי כדי להגיע לאמת הזו היא המדיטציה.

איך כל זה מתחבר אלינו? לפי נקודת המבט שלי, אמת מתייחסת לכמה אספקטים: אמת במחשבה, אמת בדיבור, אמת במעשה. אמת בכוונות שלנו, אמת בבחירות שלנו. אמת ללכת בדרך שלך, לפי האמונה שלך מתוך ידיעה שזה מה שבאמת יעשה לך טוב, יעורר בך השראה ויגרום לך לחייך  גם אם זה לא תואם את הסביבה, גם אם זה נראה משוגע וחסר אחריות וגם אם אף אחד מסביבך לא עושה או מקבל את זה.

אני רואה חשיבות ענקית לכלל הזה כי בסופו של דבר דרך כל מחשבה ודרך כל פעולה שלנו, אנו יוצרים גלי תהודה, משנים איזה תדר סביבנו ואם לנו טוב, אנו מגדילים במודע או שלא במודע את הגלים האלו  ומשפיעים על כל הסביבה שלנו וזו החשיבות של לחיות הכי קרוב לצורה בה היינו באמת רוצים לחיות ולקיים את כלל המוסר הזה אפילו אם נותרה לנו יותר משנה אחת לחיות …

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s