יוגה, חופש, אהבה

אחד הדברים שאני הכי אוהבת ביוגה זה שהיא תמיד שם.. לא משנה לכמה זמן זנחת את המזרון, את התרגול או את הכיתה, היוגה תמיד תקבל אותך בזרועות פתוחות, מבלי להעביר ביקורת או לשפוט. זה כמו לחזור למקום מוכר, כמו לחזור הבייתה..
זה כבר חודש שאני לא בארץ, לא בישראל. התחלתי את המסע/טיול/חופשה ביוון, בקורס מסז׳ תאילנדי. הרגשתי שאני צריכה להכניס קצת תרפיה, איזה שהוא אלמנט טיפולי לשיעורים שלי ובכללי לחיים. היכולת לגרום למישהו להרגיש טוב יותר ואפילו לרפא על ידי מגע מדהימה בעיניי! שמעתי על הקורס מאריאל, חבר טוב ויוגי אמיתי, נכנסתי לאתר, הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות ונסעתי. וכמו טבעם של דברים בזמן מסע לזרום בצורה שונה, להתגלגל ולקחת אותך למקומות חדשים ולפתוח בפנייך אופקים חדשים, יצא שהכרתי במסגרת הקורס חלק מהמארגנים של כנס היוגה בברצלונה שהציעו לי לכתוב את הבלוג הזה. ברור שקפצתי על ההזדמנות! תמיד חלמתי להיות סופרת/ עיתונאית נודדת שיושבת בבתי קפה, צוברת השראה מהתפאורה המקומית ומתרגלת יוגה. נראה לי שילוב מושלם!
בקיצור, הבלוג הזה נועד להיות במה. מקום שאני יכולה לחשוף לשתף ולחלוק את האהבה שלי ליוגה, לחופש ולאהבה דרך המילים..
יוגה בשבילי-
היה לי חשוב להתחיל את הבלוג הזה בלהעביר את המסר שאני מאמינה בו ופועלת לפיו לגבי היוגה. עם כל מסע שלי מעבר לגבולות הארץ אני מגלה כמה שהיוגה נהיית פופולרית ו”מגניבה״ ומתרחקת מהשורשים שלה. היום לדוגמא ראיתי במגזין בריאות שיש שיעור חדש בארצות הברית שמשלב מתרגלים עם הכלבים שלהם, לא קצת הזוי? יותר מזה, מה דעתכם על תחרות יוגה? Yoga championship? מי מבצע את האסנה (תנוחה) יותר יפה? יותר מדוייק? יותר מושלם? זו לא המטרה.. ואם כן אז איך בעצם היוגה נבדלת מענפי ספורט שונים כמו אקרובטיקה, התעמלות אומנותית וכו׳?
אני מודה, שבדומה לרוב המתרגלים הגעתי ליוגה מתוך היבט לגמרי פיזי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שתרגלתי וזה לא דמה לשום דבר אחר שעשיתי עד אז. חשבתי שבתור שחיינית לשעבר ומישהי שכל החיים עסקה בספורט אני בכושר טוב ופתאום כל התנוחות והמעברים והשפה הזו! וואו! אבל הכי, בהרפייה הסופית , בשאוואסאנה, הייתה לי חוויה ממש חזקה, כאילו אני מתנתקת מהגוף והשקט שנוצר שם אחר כך לא דמה לשום דבר אחר..  השיעור ההוא כל כך ניער אותי, כ”כ סקרן ואתגר אותי שהייתי חייבת לחזור שוב. לקח (ועדיין לוקח)  לי הרבה זמן למצוא את השקט הזה גם בלי קשר ישיר לתרגול דינמי ורצחני. מה שמחזיר אותי לנקודה שהתחלתי איתה והיא מה היא יוגה בשבילי.
אז בעצם כל דבר הוא ויוגה ויוגה היא הכל.
יוגה בשבילי היא האחדות, החיבור, הנוכחות המלאה. היא היכולת להתבונן ולהיות מבלי להזדהות עם החוויה. היוגה נמצאת שם בשטיפת כלים, בניקיון הרצפה, בהליכה, בריצה, מתחת למים, בזמן אכילה וגם על המזרון. אבל היא רחוקה מלהיות אימון פיזי בלבד. היא אימון של הגוף, הנפש והתודעה. היא החיבור בינהם והניסיון למצוא שם את האיזון.
איך אפשר למצוא שקט בתנוחה?
איך אפשר למצוא שקט בתנועה?
איך אפשר למצוא שקט בכל פעולה בעצם?
יש לנו כלי ענק ושימושי והוא המזרון. הוא מעבדת הניסויים שלנו כדי להיות , להתבונן, לנסות, לטעות, ליפול, לפרוח, לצבור ביטחון, להכיר את עצמנו טוב יותר, אולי להתרחק כדי לחפש כלים ודרכים אחרות ובסוף לחזור. כי לא משנה לכמה זמן נטשת את המזרון היוגה תמיד תקבל אותך בזרועות פתוחות. בין אם אתה בן 5, 15, 30, 50 או 70, בין אם אתה אירופאי, אמריקאי, אוסטרלי או אפריקאי.
היוגה היא האחדות, היא המודעות והיא היכולת של כל אחד מאיתנו להיות קצת יותר רגישים , חומלים ואוהבים.
אני אסיים בציטוט מתוך “אור על החיים״ של אחד מהיוגים הגדולים ביותר של זמננו ב.ק.ס איינגאר: ״ המסע היוגי מורה את דרכנו מן המעטפה שלנו- הגוף, אל עבר מרכז הוויתנו- הנפש. המטרה הינה לאחד את השכבות השונות כך שהאלוהות הפנימית תאיר החוצה כמו מבעד לזכוכית זכה.״
אום.
Photography by Wari Om 
Advertisements

One Comment

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s